סוכות

''בסוכות תשבו שבעת ימים" (דברים כ''ג מ''ב)

בכמה מקומות בתורה אנו מצווים על שלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות.

בכל אחד משלושת החגים הללו היו עולים בני ישראל לרגל כשבית המקדש היה קיים, ומכאן כינויים – רגלים. אבל לכל חג יש גם ציווי מיוחד משלו. על חג הסוכות נאמר (דברים כ"ג מ"ב) ''בסוכות תשבו שבעת ימים'', והסיבה לכך היא ''למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים".

 

חג הסוכות נקבע לזכר הליכתם של בני ישראל במדבר במשך ארבעים שנה, כשהם מוקפים כל העת בענני כבוד.

הישיבה שלנו שבוע ימים בסוכה, בדירת ארעי, באה להזכיר לדורות את נס יציאת מצרים ואת הניסים שבאו בעקבותיה.

למעשה, צריך היה לשבת בסוכה באביב, בתקופת חג הפסח, שהרי זהו הזמן שבו יצאו בני ישראל ממצרים.

מדוע, אם כן, נקבעה מצוות הישיבה בסוכה לחודש תשרי בתחילת הסתיו?

התשובה לשאלה זו אופיינית לעם השוחה נגד הזרם, לאומה שאינה נגררת ואינה נסחפת אחרי כולם, אלא הולכת בדרכה המיוחדת: בימי האביב של חודש ניסן, לאחר הקור והגשמים של עונת החורף, טבעי ומקובל שבני אדם יוצאים מבתיהם אל האוויר, אל הטבע המלבלב.

לו הייתה הישיבה בסוכה נקבעת לתקופת האביב, לא היה בכך חידוש גדול. לא היינו מודעים לעובדה שהסוכה מהווה זכר למאורע הגדדול של יציאת מצרים. בכך שאנו יושבים בסוכה דווקא בסתיו – בתקופה שכבר מתחיל להיות קריר בערבים, ובני אדם מתכנסים בבתיהם מפני הגשם והקור –אנו מוכיחים שאיננו יוצאים לדירת ארעי בשל ההנאה שבדבר אלא אך ורק כדי לקיים את ציווי הקב''ה לשמו.

יהי רצון שנזכה לשוב ולהסתופף תחת ענני הכבוד ולחסות בצילו של בורא העולם!!!