טו בשבט

"בחמישה עשר בשבט ראש השנה לאילנות" (מסכת ראש השנה)

ט''ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות.

ישנם הרבה הלכות הקשורות לאכילת פירות האילן. כל אדם צריך להפריש מהפירות תרומה גדולה הניתנת לכהן, מעשר ראשון הניתן ללוי, מעשר שני הנאכל על ידי הבעלים בירושלים, ומעשר עני הניתן לעניים. את ההפרשות הללו צריך להקפיד לתת מהפירות של אותה שנה. לא לערבב יבול של שנה אחת ביבול של שנה אחרת. וכמו שנאמר בתורה "עשר תעשר את כל מעשר תבואתך היוצא השדה שנה שנה" (דברים י"ד כ"ב).

 מאחר שאין תאריך לידה נפרד לכל עץ, לכן קבעו את ט''ו בשבט כתאריך הולדת כללי לכל האילנות. ט''ו בשבט הוא התאריך הקובע מבחינת קיום מצוות לאיזו שנה משתייך הפרי, ואיזה מערכת דינים נלווית אליו. הפירות שחנטו לפני ט''ו בשבט נחשבים כגידולי השנה שעברה, וחלים עליהם הדינים של שנה שעברה. ואילו הפירות שחנטו אחרי ט''ו בשבט שייכים לשנה הבאה, וחלים עליהם הדינים של שנה הבאה.

כיון שט''ו בשבט מתייחס למצוות התלויות בארץ, הפך יום זה ליום חגה של ארץ ישראל, יום שמסמל את פריחת הארץ ובניינה.

מאז ומתמיד השתדלו יהודים בחו''ל להשיג פירות מארץ ישראל, כדי לזכות לברך עליהם בט''ו בשבט את ברכת 'בורא פרי העץ', ואת ברכת 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'. במיוחד הקפידו על אכילת פירות משבעת המינים, הפירות שנשתבחה בהם הארץ.

אכילת הפירות מלווה באמירת מדרשי חז''ל, המבטאים את ייחודו וסמליותו של כל פרי ואת סגולותיה של ארץ ישראל.

ט''ו בשבט למעשה, הוא יום שמחזק את הקשר ההיסטורי בין ארץ ישראל לעם ישראל לדורותיו.

יהי רצון שנזכה לאהוב את ארץ ישראל, ארץ חמדתנו, להתחבר אליה ולהתיישב בכל חלקיה!!!