מעגל השנה

"ובחודש השביעי באחד לחודש יום תרועה יהיה לכם"

בראש השנה התורה מצווה אותנו לתקוע בשופר.

כותב הרמב''ם : "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו, כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה".

בימי המלך צדקיהו, בסוף ימי בית המקדש הראשון, בא נבוכדנאצר מלך בבל והטיל מצור על העיר ירושלים. שלוש שנים צר צבאו של מלך בבל על ירושלים עד שהעיר נפלה ונבוכדנאצר הרשע הרג את תושבי העיר והחריב את בית המקדש.

את שאר תושבי המדינה הגלה המלך העריץ לארץ בבל, ועל שאר האנשים שנשארו הוא הפקיד את גדליה בן אחיקם. "והעם הנשאר בארץ יהודה אשר השאיר נבוכדנאצר מלך בבל ויפקד עליהם את גדליהו בן אחיקם בן שפן". (מלכים ב' פרק כ''ה פסוק כ''ב).

"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם"

יום הכיפורים הוא היום הנשגב ביותר בלוח השנה היהודי.

ביום זה אנחנו מתנתקים מכל חיי החולין, מתנזרים מאכילה ומשתייה, מתכנסים בבית הכנסת ומתאפסים על עצמנו. במשך כל השנה אנו שקועים בטרדות היום יום. לא מעט פעמים אנו שוכחים מהי תכלית ביאתנו לעולם, מפספסים את עיקר המטרה.

''בסוכות תשבו שבעת ימים" (דברים כ''ג מ''ב)

בכמה מקומות בתורה אנו מצווים על שלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות.

בכל אחד משלושת החגים הללו היו עולים בני ישראל לרגל כשבית המקדש היה קיים, ומכאן כינויים – רגלים. אבל לכל חג יש גם ציווי מיוחד משלו. על חג הסוכות נאמר (דברים כ"ג מ"ב) ''בסוכות תשבו שבעת ימים'', והסיבה לכך היא ''למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים".

"מי לה' אליי"

שני ניסים אירעו לאבותינו בחג החנוכה.

הנס הראשון הוא ניצחונם של החשמונאים על מלכות יוון – כשרבים נמסרו ביד מעטים וגיבורים ביד חלשים. הנס השני הוא נס פך השמן – בסופה של המלחמה מצאו החשמונאים בבית המקדש שחולל פך שמן טהור אחד, כשהשמן שבו היה אמור באופן טבעי לדלוק יום אחד בלבד, ונעשה נס והדליקו ממנו את הנרות במשך שמונה ימים. בעקבות נס זה קבעו חז''ל את החג לשמונה ימים, שמונת ימי החנוכה שבהם אנו מדליקים נרות.

"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה"

צום עשרה בטבת הוא המוקדם מבין ארבעת הצומות שקבעו חכמים לזכר חורבן הבית.

בעשרה בטבת בשנה התשיעית למלך צדקיהו, אחרון מלכי יהודה, הגיע חיל נבוכדנאצר מלך בבל ליהודה והחל את המצור על ירושלים.

שנתיים לאחר מכן, בשנה האחת עשרה למלכות צדקיהו, הובקעה חומת העיר בשבעה עשר בתמוז. שלושה שבועות לאחר מכן, בתשעה באב עלה בית מקדשנו בלהבות.

"בחמישה עשר בשבט ראש השנה לאילנות" (מסכת ראש השנה)

ט''ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות.

ישנם הרבה הלכות הקשורות לאכילת פירות האילן. כל אדם צריך להפריש מהפירות תרומה גדולה הניתנת לכהן, מעשר ראשון הניתן ללוי, מעשר שני הנאכל על ידי הבעלים בירושלים, ומעשר עני הניתן לעניים. את ההפרשות הללו צריך להקפיד לתת מהפירות של אותה שנה. לא לערבב יבול של שנה אחת ביבול של שנה אחרת. וכמו שנאמר בתורה "עשר תעשר את כל מעשר תבואתך היוצא השדה שנה שנה" (דברים י"ד כ"ב).

''וצומו עליי ואל תשתו ואל תאכלו"

לאחר שהמלך אחשורוש כבש את כל העולם, הוא ערך חגיגות משתה ושמחה לכל האזרחים. רבים מהיהודים לא עמדו בפיתויי התענוגות המלכותיים. הם הלכו לבית המלך ונהנו ממאכלי הטריפה של המלך הרשע.

כתוצאה מחטא זה, שהיה שלב לפני התבוללות המונית, נגזרה גזירה נוראה על עם ישראל.

''על הניסים ועל הנפלאות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"

חג פורים נקרא על שם הפור – הגורל שהטיל המן בן המדתא האגגי בעיר שושן, בירת מלכות פרס ומדי. מטרת הפור הייתה לקבוע תאריך מוגדר להשמדת עם ישראל.

"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים...ולקחתי אתכם לי לעם"
(שמות ו', ו')

אבי האומה היהודית, אברהם אבינו עליו השלום, קיבל הבטחה מבורא העולם שזרעו ישתעבד לאומה המצרית. אבל לאחר שנות השעבוד, הבטיח לו הבורא, אני אגאל אותם ואהפוך אותם לעם שנושא את שם האלוקים בעולם.