בר מצווה

בר מצווה

"בן שלוש עשרה למצוות" (מסכת אבות פרק ה')

עד גיל שלוש עשרה אין הילד חייב בקיום מצוות, אלא על הוריו מוטלת החובה לחנכו לקראתן. החל מגיל זה הופך הילד לאדם שווה זכויות וחובות בכל התרי"ג מצוות. ניתן לצרפו לכל דבר שבקדושה: לקדיש, לקדושה, לברכו, לעלייה לתורה, ולעלייה לדוכן אם הוא כהן.

רגילים לומר שהילד מקבל עליו 'עול מצוות'. אך ניסוח זה אינו ממצה. אמנם המצוות מטילות עלינו מגבלות ודורשות מאיתנו דרישות, אך אינן עול מכביד. המצוות הן כל עולמו של היהודי. הן הסיבה האמיתית לבריאתו, והן התכלית האמיתית של חייו. ''רצה הקב"ה לזכות את ישראל'', לימדו אותנו חכמינו (מסכת מכות דף כ"ג ע"ב), ''לפיכך הרבה להם תורה ומצוות".

מצד שני אכן קיים מימד העול, ההתחייבות, ההשתעבדות לחוקים של בורא העולם. לכן הניסוח הראוי הוא כניסה ל'נועם עול מצוות'. ישנו עול אך הוא עול אהוב, עול נעים, עול שעם ישראל, עוד מרגע היווצרותו, קיבל על עצמו בשמחה בהכריזו קבל עם ועולם 'כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע'.

TOM 7393 2

הבולטת בין המצוות שמקבל על עצמו בר המצווה, היא מצוות הנחת תפילין. בשל המורכבות של מצווה זו והפרטים הרבים שיש בה, מתחיל הילד להתלמד בה מבעוד מועד. כחודש לפני כניסתו למצוות, הוא מתחיל להניח תפילין כל בוקר ולברך 'אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להניח תפילין', על תפילין של יד, ובעדות אשכנז לברך גם 'על מצוות תפילין' על תפילין של ראש.

בנוסף לאירוע החגיגי בנוכחות הקרובים והידידים, מקיימים עלייה לתורה בשבת בר המצווה. הילד קורא את כל הפרשה או חלק ממנה, זוכה למטר סוכריות מהדודות האוהבות, וכל הקהילה משתתפת בשמחתו ובשמחת משפחתו. בהזדמנות זו, מברך אביו של הילד 'ברוך שפטרני מעונשו של זה' כיוון שעד כה נשא האב באחריות על מעשי בנו.

מעניין לשים לב למינוח 'בר מצווה' לעומת המושג בעל עבירה'.
המקיים כל מצווה שהיא, הן מצווה שבין אדם למקום, והן מצווה שבין אדם לחבירו, לא יתנתק ממנה לעולם. המצווה תלווה אותו בעולם הבא והוא אוכל מפירותיה בעולם הזה, ממש כמו בת ובן שנשארים שייכים להוריהם לנצח. לעומת זאת, מי שלא כבש את יצרו וביצע ח"ו עבירה, יכול וצריך להתנתק ממנה בהקדם. הוא יכול להתחרט ולשוב בתשובה שלימה, ולכן הוא נקרא 'בעל עבירה' ולא בן, כי בניגוד להורות שהיא נצחית, קשר הנישואין ניתן להתרה.

BarMitsva