ברית מילה

"וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא פרק י''ב פסוק ג')Yoledet

המצווה הראשונה בסדר המצוות המוטלות על כל אב ביחס לבנו, היא מצוות ברית המילה. תפקידיו של האב להכניס את הבן למסגרת היהדות, תוך דאגה להקנות לו דרך חיים ולדרבנו לרכוש לו מקצוע, כדי שיוכל להקים בית בישראל – מתחילים כבר מימיו הראשונים של הרך הנולד.

פעולת המילה נקראת ברית, בהיותה 'אות ברית' החתומה ומוטבעת בבשרנו, כביטוי לקשר שבין עם ישראל והקב''ה. שלוש מצוות בתורה נקראו אות: ברית מילה, שבת, ותפילין. אולם אות ברית המילה הוא החשוב מכולם ומיומו השמיני ואילך נושא עמו כל איש מישראל את אות הברית הזה, ואינו נפרד ממנו כל חייו.

אמנם צריך לשאול, אם רצה הבורא שבניו יהיו נימולים מדוע לא בראם כך מלכתחילה?

התשובה לכך היא, שהקב''ה רצה להשאיר לאדם את האפשרות להגיע לשלמות העצמית מתוך בחירה חופשית, שלא יגיע אל המוכן, אלא יעבוד בכוחות עצמו.

על האדם לעבד את תכונותיו הגולמיות ולמרק את חסרונותיו, וכך ישלים בעצמו את יצירתו ויגיע לשלימות הנכספת.

רמז לכך יש לנו במעשה בראשית: אשר ברא אלוקים לעשות" נאמר בתורה (בראשית פרק ב' פסוק ג'). הקב"ה ברא את העולם, אבל השאיר מקום לעשייה, להשלמה. יש כר נרחב לאדם לפעול בו למימוש הזהות היהודית שלו. הסרת ערלת הברית מרמזת על הסרת ערלת הלב, הלא היא המעטפת של האטימות והקשיחות, שמונעת מן האדם להקשיב לקול נשמתו ומונעת בעדו מלהשיג את שלימותו העצמית.

המצווה היא למול דווקא ביום השמיני. לכן ברית המילה דוחה את השבת ואת יום הכיפורים. אולם על פי העיקרון של 'וחי בהם' המלמד אותנו שקיום המצוות אינו נוהג במקום שיש חשש לפיקוח נפש, אין למול תינוק ביום השמיני אם משקלו מועט מדי, או אם לקה בצהבת, או כל סיבה אחרת שעליה מורה הרופא. פיקוח נפש דוחה את כל מצוות עשה שבתורה.

לכן דוחים את עריכת הברית, אפילו אם ספק קל של פיקוח נפש.

מצוות המילה נוהגת בכל שעות היום, מהנץ החמה ועד שקיעתה.

מצוות המילה כוללת שלושה שלבים. מילה, פריעה, ומציצה. בשל חשיבות המצווה נהוג לחלקה בין הקרואים הנכבדים, כדי לשתפם באופן פעיל בביצועה. הכיבוד החשוב ביותר הוא הסנדק. הסנדק מחזיק את התינוק על ברכיו בעת המילה עצמה.

בתפילה הנאמרת בסוף הברית מברכים את התינוק ''זה הקטן גדול יהיה'' ומוסיפים כשם שנכנס לברית כך ייכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים".

הכניסה לברית היא הצעד הראשון במסע הארוך של בניית עולמו הפרטי של הילד, ושל הפיכת הרך הנולד ברבות הימים למקור ברכה לעולם כולו.